×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
בראשית ט׳תנ״ך
א֣
אָ
(א) וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת⁠־נֹ֖חַ וְאֶת⁠־בָּנָ֑יו וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃ (ב) וּמוֹרַאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כׇּל⁠־חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כׇּל⁠־ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם בְּכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר תִּרְמֹ֧שׂ הָֽאֲדָמָ֛הא וּֽבְכׇל⁠־דְּגֵ֥י הַיָּ֖ם בְּיֶדְכֶ֥ם נִתָּֽנוּ׃ (ג) כׇּל⁠־רֶ֙מֶשׂ֙ אֲשֶׁ֣ר הוּא⁠־חַ֔י לָכֶ֥ם יִהְיֶ֖ה לְאׇכְלָ֑ה כְּיֶ֣רֶק עֵ֔שֶׂב נָתַ֥תִּי לָכֶ֖ם אֶת⁠־כֹּֽל׃ (ד) אַךְ⁠־בָּשָׂ֕ר בְּנַפְשׁ֥וֹ דָמ֖וֹ לֹ֥א תֹאכֵֽלוּ׃ (ה) וְאַ֨ךְ אֶת⁠־דִּמְכֶ֤ם לְנַפְשֹֽׁתֵיכֶם֙ אֶדְרֹ֔שׁ מִיַּ֥ד כׇּל⁠־חַיָּ֖ה אֶדְרְשֶׁ֑נּוּ וּמִיַּ֣ד הָֽאָדָ֗םב מִיַּד֙ אִ֣ישׁ אָחִ֔יו אֶדְרֹ֖שׁ אֶת⁠־נֶ֥פֶשׁ הָֽאָדָֽםג׃ (ו) שֹׁפֵךְ֙ דַּ֣ם הָֽאָדָ֔םד בָּֽאָדָ֖םה דָּמ֣וֹ יִשָּׁפֵ֑ךְ כִּ֚י בְּצֶ֣לֶם אֱלֹהִ֔ים עָשָׂ֖ה אֶת⁠־הָאָדָֽם׃ (ז) וְאַתֶּ֖ם פְּר֣וּ וּרְב֑וּ שִׁרְצ֥וּ בָאָ֖רֶץ וּרְבוּ⁠־בָֽהּ׃ (ח) {חמישי} וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל⁠־נֹ֔חַ וְאֶל⁠־בָּנָ֥יו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר׃ (ט) וַאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת⁠־בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶֽת⁠־זַרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽםו׃ (י) וְאֵ֨ת כׇּל⁠־נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ז אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּֽבְכׇל⁠־חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם מִכֹּל֙ יֹצְאֵ֣י הַתֵּבָ֔ה לְכֹ֖ל חַיַּ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יא) וַהֲקִמֹתִ֤י אֶת⁠־בְּרִיתִי֙ אִתְּכֶ֔ם וְלֹֽא⁠־יִכָּרֵ֧ת כׇּל⁠־בָּשָׂ֛ר ע֖וֹד מִמֵּ֣י הַמַּבּ֑וּל וְלֹֽא⁠־יִהְיֶ֥ה ע֛וֹד מַבּ֖וּל לְשַׁחֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ (יב) וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אֽוֹת⁠־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר⁠־אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כׇּל⁠־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם׃ (יג) אֶת⁠־קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ׃ (יד) וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥יח עָנָ֖ן עַל⁠־הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּעָנָֽן׃ (טו) וְזָכַרְתִּ֣י אֶת⁠־בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כׇּל⁠־נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכׇל⁠־בָּשָׂ֑ר וְלֹֽא⁠־יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֙יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כׇּל⁠־בָּשָֽׂר׃ (טז) וְהָיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כׇּל⁠־נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכׇל⁠־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יז) וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים אֶל⁠־נֹ֑חַ זֹ֤את אֽוֹת⁠־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֣ר הֲקִמֹ֔תִי בֵּינִ֕י וּבֵ֥ין כׇּל⁠־בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (יח) {ששי} וַיִּֽהְי֣וּ בְנֵי⁠־נֹ֗חַ הַיֹּֽצְאִים֙ מִן⁠־הַתֵּבָ֔ה שֵׁ֖ם וְחָ֣ם וָיָ֑פֶת וְחָ֕ם ה֖וּא אֲבִ֥י כְנָֽעַן׃ (יט) שְׁלֹשָׁ֥ה אֵ֖לֶּה בְּנֵי⁠־נֹ֑חַ וּמֵאֵ֖לֶּה נָֽפְצָ֥ה כׇל⁠־הָאָֽרֶץ׃ (כ) וַיָּ֥חֶל נֹ֖חַ אִ֣ישׁ הָֽאֲדָמָ֑הט וַיִּטַּ֖ע כָּֽרֶם׃ (כא) וַיֵּ֥שְׁתְּ מִן⁠־הַיַּ֖יִן וַיִּשְׁכָּ֑ר וַיִּתְגַּ֖ל בְּת֥וֹךְ אׇהֳלֹֽה׃ (כב) וַיַּ֗רְא חָ֚ם אֲבִ֣י כְנַ֔עַן אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אָבִ֑יו וַיַּגֵּ֥ד לִשְׁנֵֽי⁠־אֶחָ֖יו בַּחֽוּץ׃ (כג) וַיִּקַּח֩ שֵׁ֨ם וָיֶ֜פֶת אֶת⁠־הַשִּׂמְלָ֗ה וַיָּשִׂ֙ימוּ֙ עַל⁠־שְׁכֶ֣ם שְׁנֵיהֶ֔ם וַיֵּֽלְכוּ֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וַיְכַסּ֕וּ אֵ֖ת עֶרְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וּפְנֵיהֶם֙ אֲחֹ֣רַנִּ֔ית וְעֶרְוַ֥ת אֲבִיהֶ֖ם לֹ֥א רָאֽוּ׃ (כד) וַיִּ֥יקֶץ נֹ֖חַ מִיֵּינ֑וֹ וַיֵּ֕דַע אֵ֛ת אֲשֶׁר⁠־עָ֥שָׂה ל֖וֹי בְּנ֥וֹ הַקָּטָֽן׃ (כה) וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃ (כו) וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖הי״י֖יא אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ (כז) יַ֤פְתְּ אֱלֹהִים֙ לְיֶ֔פֶת וְיִשְׁכֹּ֖ן בְּאׇֽהֳלֵי⁠־שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ׃ (כח) וַֽיְחִי⁠־נֹ֖חַיב אַחַ֣ר הַמַּבּ֑וּל שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַֽחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָֽה׃ (כט) וַיִּֽהְיוּ֙יג כׇּל⁠־יְמֵי⁠־נֹ֔חַ תְּשַׁ֤ע מֵאוֹת֙ שָׁנָ֔ה וַחֲמִשִּׁ֖ים שָׁנָ֑ה וַיָּמֹֽת׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א הָֽאֲדָמָ֛ה ל=הָֽאֲדָמָ֛ה בגעיה ימנית
ב הָֽאָדָ֗ם ל=הָֽאָדָ֗ם בגעיה ימנית
ג הָֽאָדָֽם ל=הָֽאָדָֽם בגעיה ימנית
ד הָֽאָדָ֔ם ל=הָֽאָדָ֔ם בגעיה ימנית
ה בָּֽאָדָ֖ם ל=בָּֽאָדָ֖ם בגעיה ימנית
ו אַֽחֲרֵיכֶֽם ל=אַֽחֲרֵיכֶֽם בגעיה ימנית
ז הַֽחַיָּה֙ ל=הַֽחַיָּה֙ בגעיה ימנית
ח בְּעַֽנְנִ֥י ל=בְּעַֽנְנִ֥י בגעיה ימנית
ט הָֽאֲדָמָ֑ה ל=הָֽאֲדָמָ֑ה בגעיה ימנית
י אֲשֶׁר⁠־עָ֥שָׂה ל֖וֹ =ל1,ק3 ("עשה" בטעם מרכא) וכמו כן בתיגאן ובכתבי⁠־יד ספרדים ובדפוסים
• ל=אֲשֶׁר⁠־עָֽשָׂה⁠־ל֖וֹ לפי ברויאר ודותן ("עשה" בגעיה ומוקפת) ומעיון בכתי"ל נראה שהאמת אתם.
• הקלדה=אֲשֶׁר⁠־עָ֥שָׂה⁠־ל֖וֹ (מקף בתיבת משרת)
יא בָּר֥וּךְ יְהֹוָ֖הי״י֖ כאן מתחיל כתי"ש
יב וַֽיְחִי⁠־נֹ֖חַ ל=וַֽיְחִי⁠־נֹ֖חַ בגעיה ימנית
יג וַיִּֽהְיוּ֙ =א⁠(ק,ר),ל,ש,ק3 ומסורת טברנית וספרי תימן (ל1,ו לא שרדו בתיבה זו).
• רמ"ה=וַֽיְהִי֙ ובעקבותיו בספרי ספרד ואשכנז (הגעיה לפי שיטת-א [תמיד יש געיה ב"ויהי" ודומותיה המוטעמת בטעם פשטא]), וכמו כן בכתבי⁠־יד ספרדים (ה,ש2) וכך בקורן וסימנים.
E/ע
הערותNotes
(יג-יז) התועלת העשירי הוא בדעות, והוא שהקשת הוא מורה על מיעוט החלק המימי בענן, והוא מסודות הטבע. ואפשר שיהיו בכאן תועלות אחרות זולת אשר מנינו, אלא שהתועלות שראינו למנותם בכאן הם אלו. ולהיות התועלות הנפלאות האלו מגיעות מזה הסיפור, הרחיבה התורה בו לישב יותר אמיתת זה הסיפור בנפשותינו. וראוי שנחקור בכאן בענין הקרבנות אשר הקריב נח, ונשתדל להתיר ספק⁠־מה יקרה בו אינו מעט. וזה, שכבר ביאר הרב המורה (ג, לב; מו) שענין הקרבנות אשר צווינו עליהם בתורה אינו מכוון בעצמו, אבל הוא מכוון על הכוונה השנית, להעתיק ישראל ממה שהורגלו בדורות ההם לעשות כמו אלו העבודות לעבודה זרה, ולזה אמר: ׳כי לא דִברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח׳ (ירמיהו ז, כב). ואם היה הענין כן, מה זה אשר התעוררו הנביאים לבנות מזבח ולהקריב עליו עולות, כמו שמצאנו הענין בנח (ח, כ), וכן מצאנו באברהם במקומות רבים (יב, ז; יב, ח; יג, יח; כב, יג), וכן מצאנו ביצחק (כו, כה) וביעקב (לג, כ; מו, א) ובמשה (שמות כד, ד-ה). ומצאנו גם כן בלעם ברצותו שתגיע אליו הנבואה ציוה לבנות שבעה מזבחות ולערוך עליהם שבעה פרים ושבעה אלים (במדבר כג, א; כג, יד; כג, כט). ויותר נפלא מזה שרבותינו ז״ל הסכימו שהמזבחות כולם שעשו אותם הראשונים היו בהר המוריה, במקום אשר נבנה עליו בית המקדש. ואם אמרנו שזה היה מכוון על הכוונה השנית, היה יותר ראוי שיצוו אלו הנביאים לנמשכים אחריהם שיעשו אלו העבודות לה׳ יתעלה, או שיביאו בני אדם לעשות אלו העבודות לה׳ יתעלה. ונאמר שכבר יֵרָאֶה שבענין הקרבנות דבר מכוון על כוונה השנית, ובהם עם זה דבר מכוון בעצמותו. ומה שהוא מכוון בהם על הכוונה השנית הם הרבה מהקרבנות שצֻוּוּ ישראל עליהם; ומה שהוא מכוון בהם על הכוונה הראשונה - לפי מה שיֵּרָאֶה לי - הוא שהם כלי להגעת הנבואה. ולזה אמר בלעם לבלק אחר אשר הכין המזבחות והעלה פר ואיל: ׳התיצב על עֹלָתֶךָ ואלכה אולי יִקָּרֵה ה׳ לקראתי׳ (במדבר כג, ג). ולזה תמצא בהרבה מהמקומות אשר נזכר שם בנין המזבח, הגעת הנבואה, כמו הענין במה שנזכר בכאן מנח. וכן תמצא באברהם: ׳וַיֵּרָא ה׳ אל אברם וגו׳, ויבן שם מזבח׳ (יב, ז); ׳וה׳ אמר אל אברם אחרי הִפָּרֶד לוט מעמו וגו׳⁠ ⁠׳, וסוף הענין: ׳ויבן שם מזבח׳ (יג, יד-יח); ׳ויבן שם אברהם את המזבח׳, ואחר כן תמצא ׳ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים׳ (כב, ט-יא). וכן תמצא ביצחק: ׳וַיֵּרָא אליו ה׳ בלילה ההוא וגו׳ ויבן שם מזבח׳ (כו, כד-כה). וכן תמצא ביעקב: ׳ויבן שם מזבח ויקרא למקום אל בית אל כי שם נגלו אליו האלהים׳, ואחר כן אמר: ׳וַיֵּרָא אלהים אל יעקב׳ (לה, ז-ט). והנה יתבאר שיש לענין הקרבנות מבוא בהגעת הנבואה ממה שאומר; והוא, כי כבר התבאר בשני ממלחמות ה׳ (פ״ו הספק הששי) שבענין הנבואה יצטרך התבודדות לשכל מבין שאר כוחות הנפש, וזה לא יִשְׁלַם כי אם בהתבטל שאר הכוחות מפעולותיהם, ולזה יצטרך לנביא — כשירצה להתנבאות — שיעורר הכח השכלי וירדים שאר הכוחות. ומפני זה תמצא בנביאים שהיו עושים פעולות להגיע אליהם הנבואה, כמאמר אלישע: ׳ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה׳⁠ ⁠׳ (מלכים ב ג, טו). והנה תמצא בענין הקרבנות שהם יעירו השכל וירדימו הכוחות המרגישות. וזה, כי בזביחת הבעל⁠־חיים ונתח אותו לנתחיו ושרוף אותו באש, יש מהכנע הנפש המרגשת מה שלא יֵעָלֵם, כי הכוחות המרגישות כמו שיתעוררו מהרגשת המוחשים המתחדשים להם, כן יכנעו וירדמו מהפסד המוחשים אשר אצלם הכנע⁠־מה; עם שיתן מפני זה האדם אל לבו כי ההפסד הוא סוף כל אלו הדברים השפלים, ותיכנע מפני זה הנפש הבהמית ותדאג וירדמו כוחותיה; וכבר יתעורר השכל כשיתבודד האדם בענין אלו הנתחים ואופן החכמה אשר ביצירתם בזה האופן. ולהיות אלו הקרבנות מכוונים מהנביאים לזאת הכוונה, היו עושים אותם במקומות אשר הם יותר מוכנים לקבל השפע האלהי. ולזה תמצא שהנביאים היו עושים אותם במקום שהגיעה להם הנבואה להתמיד להם הנבואה שם, כמו שהתבאר ממה שאמרנוהו מאברהם יצחק ויעקב; והוא ביעקב יותר מבואר, כי הוא ביאר שהוא בנה שם מזבח לפי ששם נגלו אליו האלהים. וכאשר היה מבואר לרבותינו ז״ל שבית המקדש היה המקום היותר מוכן לקבל כח עליון, הנה החליטו המאמר מפני זה שהמזבחות אשר בנו הקודמים לה׳ יתעלה היו במקום ההוא, רוצה לומר בהר המוריה. ובכאן הותר זה הספק, והתבארה לנו סיבה נפלאה בענין הקרבנות. ואולם השלמת המאמר בהם לפי אלו הסיבות יהיה בגזרת ה׳ במה שיבא אצל ביאור ענין הקרבנות.  
והנה התועלות המגיעות מזה הסיפור הם שלושה:
(כא-כב) התועלת הראשון הוא במידות, והוא שראוי להתרחק משתיית היין יותר מן החוק, לפי שיקרה ממנו מן הגנות וההפסד מה שלא יֵעָלֵם. הלא תראה כי נח — עם היותו שלם מאד — נכשל בו. וכן ההקש בשאר הדברים המשכרים, כמו החלב ומה שיִּדְמֶה לו. (כב-כז) התועלת השני הוא גם כן במידות, והוא שראוי שיתרחק האדם מהסתכל בעריות, וכל שכן כשתהיה הערוה ההיא ערות ההורים, כי בזה מהעזות יותר, וזה אמנם יביא להימשך אחר המשגל. ולזה תמצא בזרע כנען שהיו מתגאלים בעריות באופן אשר זכרה התורה מהם; וכן בזרע מצרים, כי הם היו בני חם גם כן, אשר נשקע בזאת המידה הפחותה, רוצה לומר שהיה מסתכל בערות אביו. ולהעיר על פחיתות זאת המידה, והשלמוּת המגיע בהתרחק ממנה, נתקלל כנען — ואולם לא נתקלל חם, לפי ששאר בניו לא היו בזאת התכונה הפחותה, ולזה לא היה מהיושר שתגיע הקללה לחם זולת בזרע כנען — ונתברכו שֵׁם ויפת. (כה-כז) התועלת השלישי הוא בדעות, הוא שהברכות והקללות אשר יאמרו הנביאים שיגיעו לאנשים בדרך כולל — רוצה לומר שלא יבארו בזה זמן מיוחד ומקום מיוחד — הנה בהם בהכרח תנאי, ואם לא נזכר, והוא שאם היו האנשים ההם ראוים לברכה תמיד - תימשך בהם הברכה, ואם לא - לא תימשך בהם הברכה, וכן הענין בקללה. הלא תראה שכנען קולל שיהיה עבד לאחיו, והתפלל נח שיהיו שֵׁם ויפת ראויים אל שיגיע להם השירות מכנען. והנה נשלים הסיבה בזה בגזרת ה׳ בפרשת וישלח יעקב מלאכים (ח״א באה״פ לב, ח, ובתועלת החמישי שם).מהדורת הרב ברוך ברנר והרב אלי פריימן, באדיבות הוצאת מכון מעליות (כל הזכויות שמורות)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144